מהי תרופה גנרית?

תְּרוּפָה גֵּנֵרִית (באנגלית: Generic drug)  היא תרופה המיוצרת ומשווקת כשאין פטנט רשום ותקף על החומרים הפעילים שבה. מותר לשווק אותה במדינות שבהן פג תוקף הפטנט או במדינות שבהן לא נרשם פטנט על התרופה המקורית. כדי שתרופה תוכר כתרופה גנרית לתרופה קיימת היא צריכה להכיל בדיוק את אותו חומר פעיל כמו התרופה המקורית (תרופה אתית), ולחקות את משך הפעולה בגוף של התרופה המקורית. הפיתוח של תרופה גנרית מהיר, והמחיר שלה זול. השפעתה על גוף האדם אמורה להיות זהה להשפעתה של התרופה המקורית.

תוקפם של פטנטים על תרופות הוא 20 שנה ברוב מדינות העולם, אך לרוב הם נרשמים לפני תחילת הבדיקות הקליניות של התרופה, כך שתוקף הפטנטים של תרופות מקוריות, לפני שמופיעות גרסאות גנריות שלהן, עומד בדרך כלל על 12-7 שנים. עם הופעת הגרסאות הגנריות, יורדים בדרך כלל גם מחירי התרופות המקוריות. קיימות חברות תרופות המתמחות בייצור תרופות גנריות.

על השם המקורי של התרופה יש בדרך כלל זכויות לחברה המייצרת את התרופה המקורית, ולכן התרופות הגנריות נקראות בשם אחר. פעמים רבות הן נקראות על שם החומר הפעיל בתרופה. ההגבלה היחידה בעת קביעת השם המסחרי של תרופה גנרית במדינה מסוימת היא האיסור להשתמש בשם רשום שהזכויות עליו נתונות לחברת תרופות אחרת. שם כזה שאין עליו זכויות רשומות ליצרן זה או אחר מכונה “שם גנרי”. שמה הגנרי הרשמי של תרופה, כפי שנקבע בידי ארגון הבריאות העולמי (WHO), נקרא גם INN‏ (International Nonproprietary Name).

בתרופות נפוצות קורה לעיתים ששם המותג המקורי הופך עם הזמן לשם גנרי בפי הציבור (אך לא בהכרח מבחינה משפטית).